Why Mishloach Manot is Why We Celebrate Purim, by Rabbi Elchanan Poupko

The Mitzvah of Mishloach Manot has become synanomous with the word Purim, but why? Why is this mitzvah so unique to Purim. “Unique?” you may ask, and the answer is yes. Other mitzvot associated with Purim, can be found in elsewhere in the mitzvot, Matanot la’evyonim the mitzvah of tzdakah, can be found in many others contexts, a seuda—the obligation to have a meal—can be found on Shabbat, Yom Tov, and more, even to obligation to read a Megilah, according to many can be found on Pesach, Sukoot and more, what we are left with is Mishloach Manot. Mishloach Manot remains a mitzvah that is uniquely synanimous with Purim in a way that no other aspect of this day shares. Why?

In order to understand this Mitzvah that is of the essence of Purim, we need to understand what the essence of the holiday of Purim is all about and why we celebrate Purim to begin with. There is a famous story[1] about a person who showed up in a Yeshiva in Jerusalem, and said that he had decided to become religious and study Torah. The rabbi, dean of that Teshiva, asked him what had inspired this idea. The young man shared with the rabbi that he is an avid mountain-bike rider. One day, when riding on the edge of the mountain, on the verge of a cliff, his mountain-bike slipped and he began rolling towards the edge of the cliff. This life was about to end in a moment. Suddenly, his bike his a small bush and his bike stopped.

The young man was able to regain his grip, pull himself and his bike back up, and get back home safely.

“God had saved my life, and I am here to pay Him back”, the young man said.

“Tell me”, the rabbi responded,” who is it that made your bike slip to begin with? Was it not God?”

The same question can be asked about Purim, yes we do celebrate but why celebrate Purim if Hashem was the one to allow Haman to carry out much of his plot to begin with? Why be so thankful to Hashem for saving us when the whole story didn’t have to happen to begin with?

To understand this we need to understand why Haman began persecuting the Jews to begin with and why the Jews deserved to go though the panic of Purim. Haman comes to Achashverosh and says(Esther 3:8)”There is a certain people scattered and separate”. Haman sees a weakness among the Jews; they are scattered and disconnected from one another. This sin of the Jews, of being disconnected from each other, not feeling like they are one body, allowed Haman to undermine them[2].

The Sfat Emet[3], Rabbi Yehuda Leib Alter (15 April 1847 – 11 January 1905), explains that the reason for the Mitzvah of Mishloach Manot is to rectify the sin of meforad u’mefuzar—scattered and separate—and to make sure we are at one with one another[4].

Esther, understanding what it is that caused the calamity of Haman being allowed to kill all the Jews, tells Mordechai(Esther 4:16): ” Go, assemble all the Jews who are present in Shushan and fast on my behalf, and neither eat nor drink for three days, day and night..” the most important thing at this point was to gather all the different Jews from wherever they may be. The call of the moment was unity. Once the Jews were able to reunite with each other and stop being so separate from one another, Esther felt she would be able to begin helping her own people.

This is why Haman got his way to begin with. The machlotket and fragmentation among the Jews made them vulnerable to Haman, so Hashem wanted to make the Jews realize how much the depend on each other, how much they need to feel united and connected to each other.

This same reason is the reason we give Mishloach Manot; we give Mishloach Manot to help us befriend each other and be an Am Echad, Lev Echad—one nation, with one heart[5].

May this Purim be a time we merit being kind and connected to each other, a time we feel united and connection rather than discord and fragmentation. Happy Purim!

 

[1] http://www.aish.com/sp/pr/48965861.html

[2] CF Megilat Setarim Esther 10

ימי משתה – לזכר שעל ידי התשובה נהפך להם חטא המשתה לזכות. ויום טוב – שראו מחיית עמלק והיה ראוי שתהיה גאולה השניה כגאולה הראשונה, אלא שגרם החטא. ומשלוח מנות – כי כשגברו עונות ונעשה פירוד ביניהם גברה הטומאה והמן, וכששבו נעשתה אחדות ביניהם. ומתנות לאביונים – כי מרדכי ידע שלא נתכפר חטא הצלם ויתקנו על ידי צדקה. (שם שם יח)”

[3] See Sfat Emet   תרל”ו תרל”ח

ומצות משלוח מנות נראה לבא לאהבת ישראל, שכתוב איש יהודי, ומדרש יחידי וכו’, דאיתא ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה, הפירוש כשאדם דבוק בנקודה חיות הפנימיות ושם כל בני ישראל אחד, ממילא אוהב לרעהו גם כן, וזה עצמו מה שאמר רש”י רעך הקב”ה, על שם שהכל אחד כנ”ל, ומרדכי היה כלל כל ישראל, כי על ידי אהבה שנעשה אחד יכול לגרום זכותו על כל ישראל, ויהודי נקרא יחיד כנ”ל, שדבוק בנקודת חיות, ששם מקום האחדות… (שם)

ויש לומר עוד דלעומת שני אלה הם בפורים שתי מצות, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, משלוח מנות הוא היפוך ממפוזר, ומתנות לאביונים היפך ממפורד, שידוע מענין מצות צדקה הגורמת השפעה לעומתה מעולם העליון לתחתון, וזה עושה חיבור היפוך מפרד. אך זה היה על ידי ישראל בעצמם, שהם המציאו שתי מצות אלה, ואחר כך קיימו עליהם בית דין של מעלה, על כן נכתבו כסדר בין איש לרעהו, שהוא מצות משלוח מנות, היפוך מפוזר, ואחר כך מתנות לאביונים היפוך מפורד. (שם)

מה שתקנו משתה ושמחה משלוח מנות ומתנות לאביונים וגו’, כי הנה ענין מגילה הזאת היא שורש ומפתח בנין בית שני, והנה בית המקדש ראשון היה ענין תורה שבכתב, לכן אמרו חכמים שנחרב על ידי ע”ז גילוי עריות שפיכות דמים. אבל בית המקדש שני היה ענין תורה שבעל פה, לכן אמרו שנחרב על ידי שנאת חנם, ומגילה זאת היא ענין חיבור תורה שבכתב ובתורה שבעל פה, לכן נקראת ספר ונקראת איגרת. וענין תורה שבעל פה הוא באמת כללות המדות טובות שנטבעו בלבות בני ישראל בנפשותיהם, שהיא נמשכת משורש דביקות בני ישראל למעלה. ולכן על ידי אהבת בני ישראל והתאחדם אין שום חסרון, כי בכלל נמצא שלימות בכל הענינים, כמו שכתוב, ממנו פנה ממנו יתד. והימים האלה מסוגלים לזאת ההתאחדות, כמו שכתוב נקהלו וגו’. ועל ידי הקיבוץ שכתיב כנוס וכו’ כל היהודים גברו נגד עמלק, כי בהכלל אין לו כח… (שם תרל”ח)

מה שתקנו משתה ושמחה משלוח מנות ומתנות לאביונים וגו’, כי הנה ענין מגילה הזאת היא שורש ומפתח בנין בית שני, והנה בית המקדש ראשון היה ענין תורה שבכתב, לכן אמרו חכמים שנחרב על ידי ע”ז גילוי עריות שפיכות דמים. אבל בית המקדש שני היה ענין תורה שבעל פה, לכן אמרו שנחרב על ידי שנאת חנם, ומגילה זאת היא ענין חיבור תורה שבכתב ובתורה שבעל פה, לכן נקראת ספר ונקראת איגרת. וענין תורה שבעל פה הוא באמת כללות המדות טובות שנטבעו בלבות בני ישראל בנפשותיהם, שהיא נמשכת משורש דביקות בני ישראל למעלה. ולכן על ידי אהבת בני ישראל והתאחדם אין שום חסרון, כי בכלל נמצא שלימות בכל הענינים, כמו שכתוב, ממנו פנה ממנו יתד. והימים האלה מסוגלים לזאת ההתאחדות, כמו שכתוב נקהלו וגו’. ועל ידי הקיבוץ שכתיב כנוס וכו’ כל היהודים גברו נגד עמלק, כי בהכלל אין לו כח… (שם תרל”ח)

[4] See another reason for this Mitzvah in the Alsheikh Esther 9

שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות – עשו ד’ דברים נגד ד’ אבלויות שעשו קודם נגד ד’ עברות שבידם, על שהשתחוו לצלם שהוא ע”ז עשו אבל כאילו מתו בעצמם, ועכשו עשו שמחה. על שנהנו מסעודת אחשורוש עשו צום, ועכשיו עשו משתה. ועל שהביטו בזונות שהציבו לעמתם במשתה היה הבכי, ועתה יום טוב, ועל שחטא אחד בפני חברו ואינם מוחים עשו הספד, ועתה משלוח מנות, שכל אחד פונה אל חברו להטיבו. ולמען לא ירע לעניים על ידי בטול מלאכה קבעו במקומו מתנות לאביונים. (שם ט יט)

[5] This reason is given by Rabbi Shlomo Elkabetz, see other reasons for this mitzvah here:

https://torah.org/learning/yomtov-purim-5757-vol2no29/

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

w

Connecting to %s